הראל חברה לביטוח בע"מ נ' סער אבטחה שמירה ושרותים ירושלים (1986) בע"מ - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת שעה שבקש להיכנס אל מתחם חניון ברח' החרוצים, ונפגע ע"י שער שנטען בכתב התביעה כי היה מופעל ע"י הנתבעת.

בכתב התביעה נטען כי ביום התאונה נכנס הרכב המבוטח אצל התובעת בשער הכניסה אל החניון, ונפגע ע"י מוט שאמרו היה להיות מורם על מנת לאפשר את כניסת הבאים בשערי החניון למקום עבודתם .

נטען גם כי השער היה בחזקתה או בשליטתה של הנתבעת , ונטען כי אירוע התאונה מתיישב יורת עם הנחת רשלנות מצד הנתבעת ועובדיה , שהביאה לגרימת הנזק, ומיוחסים לנתבעת שורה של מעשים ומחדלים המקימים את חבותה בנזיקין של הנתבעת .

התובעת בתור מבטח שילמה לבעלי הרכב המבוטח את תמלוגי הביטוח על הנזקים שנגרמו , והגישה תביעה זו לשיבוב הסכום אותו שילמה למבוטחיה .

בכתב ההגנה הוכחשו כל טענות תובעת בכת התביעה , וטענה כי לא התקבלה כל הודעה על האירוע בזמן תאונה או בסמוך לכך , ורק כעבור שנה ומחצית אחרי התאריך נטען כתאריך האירוע התקבלה דרישה לפיצויים .

על פרטי ונסיבות התאונה העידה הגב' אוסנת כהן , המעידה על כך שהיא עובדת בבנין סמוך והיא נוהגת להחנות את רכבה בחניון אשר בשער הכניסה אליו אירעה התאונה . היא מוסרת כי השער מופעל ע"י שומר היושב בחדר סמוך לשער, ומשם הוא מבחין ברכבים הבאים להיכנס, ואז הוא פותח את השער וסוגר אותו באמצעות כפתורים חשמליים . העדה מתארת את השער כזה הכולל למשעה שני שערים צמודים , האחד שער מסיבי מברזל הנע על מסילה ימינה לפתיחה , ושמלאה לסגירה, ושער זה היה פתוח , אך לפניו קיימת זרוע המותקנת בצד אחד של הכניסה , והיא נעה על ציר המותקן בצד אחד של הכניסה, לצורך סגירת הכניסה הזרוע מורדת עד מצב שהא אופקית ביחד לפני הקרקע, ואז אין אפשרות להיכנס אל תוך השער, ולצורך פתיחה , היא מורמת למעלה , ואזי השער פתוח וניתן להיכנס .

העדה מוסרת שתוך כדי כך שהיא נכנס וזרוע השער מורמת, ירדה הזרוע על גג הרכב שלה וגרמה לנזק .

לאחר עדות זו של הנהגת ברכב המבוטח , קם בא כוח הנתבעת והכריז, "אנו מכחישים את האירוע ,אנו לא יודעים על האירוע , אף אחד לא פנה אל הנתבעת בענין "

הנתבעת העלתה למתן עדות את מר ירון אביחיל , שהוא סגן מנהל בנתבעת . מר אביחיל מסר כח פעם ראשונה שנודע להם על טענות בעלי הרכב והמבטחת היה כמעט שנה וחצי אחרי האירוע הנטען , , ומבדיקה שנעשתה ע"י הנתבעת לא נמצא כל דיווח או אירוע בנדון , ולא יכלו לדעת על מה מדובר, ואישר כי בכניסה לחניון , מותקנת זרוע " מוט " שהוא אמור להיות מורם בשעה שהרכבים נכנסים לחניון . לא ידוע לנתבעת דבר על האירוע . והוא גם הכחיש קיומה של בעיה כלשהיא עם השער .

בחקירה הנגדית נשאל העד האם בדק את הנושא עם השומר שעבד באותו יום בשער, וענה תשובה לא ישירה , "לא יודע ,אחרי שנה וחצי אני לא יודע , אלינו זה הגיע אחרי שנה וחצי "

ובשאלה חוזרת הוא אישר כי לא בדק עם השומר שעבד באותו יום , לגבי התאונה נטענת .

סיכומה של עדות עד ההגנה היא , שאין הנתבעת יודעת על המקרה דבר, ולמעשה גם לא עשתה כל בדיקה אמיתית לברר את טענות המבוטחים וחברת הביטוח התובעת .

העד אישר כי לא בוצע בדיקה עם השומר שיה בשער באותו יום, ונימק זאת בכך שהנתבעת שומרת את תלושי השכר של העובדים רק למשך חצי שנה. לאחר מכן אין בידי הנתבעת אפשרות לבדוק מי עמד בשער באותו יום .

בסיכום ,הנתבעת אינה יודעת דבר על המקרה, אינה יכולה לסתור אותו או להכחיש את התרחשותו , או לאשרם .

גרסתה של עדת תביעה לא נסתרה, ולא בגלל חוסר יכולת אובייקטיבית לברר את העובדות, ולא בגלל היזק ראייתי כלשהוא שנגרם לה ע"י הגשת הדרישה לפיצוי חצי שנה אחרי, , אלא פשוט בגלל חוסר רצינות בבירור טענות התובעת, ואי ביצוע בדיקה מעמיקה , ורצינית של העובדות.

אינני מקבל את גרסת עד ההגנה כי קושי אובייקטיבי , גרם לכך שלא תברר את טענות התובעת , והנימוק כי אחרי חצי שנה לא מחזיקים את התלושים נראית לי תמוהה , הן בעידן המחשב , והן לאור תקנות מס הכנסה על פיהן יש לשמור מסמכים לתקופה משמעותית ארוכה הרבה יותר .

מעבר שנה וחצי מיום האירוע עד שיגור דרישה לפיצוי ע"י התובעת אל הנתבעת, אינו זמן בלתי סביר, ואילו רצתה הנתבעת לברר מי היה השומר שעבד בשער באותו יום, לא הייתה כל מניעה אובייקטיבית לעשות כן .

פשוט הזלזול, וחוסר הרצינות שהנתבעת הפגינה בטיפול בדרישת פיצוי של התובעת, היא העומדת מאחורי אי הבאת עד הגנה הנכון .

או אולי השומר בשער באותו יום ידוע , אך הנתבעת בחרה מרצון שלא להביאו ?!!